הכותב: זהר הר נוי, עורך דין

כידוע לכל, לפני כשנה לערך נפל דבר בישראל בפסק דין – בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) – והחיוב האבסולוטי על אבות יהודים שונה מדין אבסולוטי שגרם להרעבת אבות גם במקרים שהם היו מגדלים את הילדים לדין צדקה בפרשנות שיוונית – דהיינו חיוב שיווני ללא תלות מגדרית:

" הוחלט פה אחד כאמור בחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן.

בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.

יישום עקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, ייעשה ברוח העקרונות האמורים בפסקה 61 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז, כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה. בצד האמור, על בית המשפט לענייני משפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה."

למרבה הצער, למרות הפירוט המדויק בסיפא של פסק הדין לגבי אופן החיוב, כיום ישנן שתי אסכולות שונות אשר החליטו לפרש את ההלכה האמורה באופן שונה עד מאוד שיכול להשאיר את העיוותים הקשים שנגרמו לאבות במקרים שלא הייתה משמורת משותפת (למשל, חיוב אב שמרוויח 6,000 ש"ח ב5,000 ש"ח מזונות).

האסכולה הראשונה היא אסכולת תל אביב.

בהתאם לאמור בציטוט הנ"ל קבעה האסכולה התל אביבית כי החיוב על שני ההורים הוא שיווני: שני ההורים חייבים במזונות הילדים בהתחשב בזמני השהות של כל אחד מההורים, ללא כל חשיבות לשאלת המשמורת. לאסכולה זו יש את מרבית התמיכות מבתי המשפט לענייני משפחה השונות ברחבי הארץ וגם את מרבית התימוכים האקדמיים. כך, למשל, במאמר של פרופ' שחר ליפשיץ ועו"ד ענת ליפשיץ והן במאמרו של ד"ר יואב מזא"ה.

האסכולה השנייה היא אסכולת מחוזי ירושלים.

אסכולת מחוזי ירושלים שכבר פסקה לא אחת כי ההלכה החדשה תחול רק במקרים של משמורת משותפת, לא במפתיע תואמת את הגישה של המרכז לקידום מעמד האישה בישראל – מכון רקמן. לפי גישה זו, במקרים בהם לא נפסקה משמורת משותפת אין להחיל את דיני הצדקה, ומקרים מופרכים והזויים עלולים לשוב ולהפציע בבתי המשפט לענייני משפחה.

הפגמים השונים שיש בפסיקה המנחה של ירושלים בולטים לעין.

ראשית, בהתאם לחוקי היסוד ואף בהתאם להלכה האמורה יש לפרש את הדין בצורה שיוונית ככל הניתן (ר' פרשת גנימאת). לכן פרשנות דווקנית ומצמצמת של הדין האמור שפוגעת בזכות לשיוויון של ציבור האבות בישראל – אינה נכונה.

בהקשר לכך לא למותר לציין שבסיפא של פסה"ד של העליון קודם נקבע שהחבות היא מדין צדקה ורק לאחר מכן צויין שבמקרה הטיפוסי הספציפי של משמורת משותפת, כדאי להשתמש בעקרונות של פסקה 16 לפסק דינה של השופטת דפנה ברק ארז.

שנית, מבחינה יישומית, ישנם קשיים שונים לאמוד מהי בדיוק משמורת משותפת. האם האב חייב להלחם על הכותרת בתיק המשמורת או שמספיק שיהיו לו זמני שהות כולל לינה? האם שני לינות בשבוע זה מספיק או שגם אחת זה בסדר?

ברור שהתחשבות קונקרטית בזמני השהות מבלי להצמד לכותרות תיטיב עם ההורים ועם הילדים שגם יזכו לתוצאה הוגנת וגם יוכלו להתחמק מסכסוך נוסף על הכותרת של ההורה המשמורן.

האבסורד מרקיע שחקים במקרים שבהם האב הוא ההורה המשמורן הבלעדי. לפי אסכולת ירושלים המתהווה לנגד ענינו ייתכן מצב שבו אב משמורן עם שני ילדים שמרוויח 6,000 ש"ח לא יוכל לתבוע מזונות שיוונים מאם לא משמורנית שמרוויחה 20,000 ש"ח. תוצאה בעייתית, לשון המעטה.

הגישה השיוונית מגיל 6 ומעלה היא הנכונה והמתאימה ביותר על מנת להגיע לתוצאה צודקת והוגנת.

ראוי להדגיש שהמלאכה לא הושלמה. לשיטת מחבר מאמר זה יש להעלות טענות של חיוב שיווני מגיל 0 על כלל הציבור בישראל (לרבות הציבור המוסלמי שסובל רבות בתיקי המזונות), באמצעות שימוש בטענת ההשתק התנהגותי והשתק מן היושר כפי שמפורט  במאמר "הדור הבא של שיוויון במזונות ילדים – שימוש בדיני ההשתק לשיוויון במזונות ילדים"', וזאת לאור העדר התערבותו של המחוקק בסוגיה קשה זו.


עו"ד זהר הר נוי הוא סגן יו"ר ועדת דיני משפחה מחוז ת"א והמרכז ועו"ד המתמחה בדיני משפחה, לרבות סוגיות משמורת וניכור הורי.

הכותב, עו"ד זהר הר נוי, מתמחה בדיני משפחה וקניין רוחני, משמש כסגן יו"ר הועדה לדיני משפחה במחוז מרכז

*כל האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי, ומערכת אתר משפטנט – חדשות עולם המשפט ודעות משפטיות מסירה מעצמה כל אחריות בנוגע להסתמכות על מאמר זה.

מודעות פרסומת